הליכת מיינדפולנס בטרקים: לעלות במינימום מאמץ
הליכת מיינדפולנס היא הליכה בה אנחנו ממקדים את תשומת הלב לגוף שלנו ולצרכים שלו באותו הרגע. ניתן ליישם את השיטה בהליכה, בטרקים ובספורט, כשהגוף צורך יותר אוויר מאשר במנוחה. זה יכול לעזור לנו לנשום בצורה מבוקרת ולקבל אוויר נקי יותר לריאות. עוד בפוסט: למה חשוב להנות מהדרך.
הליכת מיינדפולנס למדתי בטיפוס על הר שארך 1.2 קילומטר
התחלתי לתרגל הליכת מיינדפולנס כאשר היינו באזור קיושו ביפן ועלינו על ההר הונאמי-יק שנמצא בקירישימה. הטיפוס להר היה 1.2 קילומטר, כאשר הרוב זה עלייה די תלולה במדרגות.
כבר בדקות הראשונות לטיפוס התחלתי להרגיש קושי לנשום ואחרי זמן קצר מצאתי את עצמי מתנשפת בכבדות. מה שגם, לא נהניתי ואפילו סבלתי מפעולת הטיפוס והקושי הפיזי שהתלווה אליו.
אני מאמינה שבחיים חשוב להנות ולהעריך את הדרך במקום להסתכל רק על המטרה עצמה. זאת כי כאשר אנחנו מתמקדים רק במטרה אנחנו עלולים לפספס שיעורים חשובים ותפניות מעניינות במהלך הדרך. בנוסף, כשאנחנו כבר מגיעים למטרה, כנראה תחושת הסיפוק תמשך תקופה קצרה בלבד. תוך זמן קצר נחפש מטרה חדשה לכבוש. לעומת זאת אם נהנה גם מהדרך עצמה אז נוכל להרגיש נוכחים יותר במהלך העשייה שלנו ולחוות את כל החוויה בצורה עמוקה יותר.
באותו אופן, כאשר עליתי במעלה ההר הגעתי למסקנה שאם אני לא נהנית מהדרך אלא רק מחכה להגיע לקצה ההר- ייתכן שאני מפספסת משהו.
נזכרתי במונח הליכת מיינדפולנס ובצורה אינטואיטיבית התחלתי להתאים את קצב הצעידה לקצב הנשימה שלי.
צעד-שאיפה. צעד-נשיפה. בחנתי אילו תחושות אני חווה בגוף, מה קצב הלב ומה הצרכים שלי באותו רגע. מיקדתי את תשומת הלב בפעולת הטיפוס- בצעדים, בפעימות הלב, במה אני רואה סביבי, במשבי הרוח. כמובן שהאטתי את קצב ההליכה שלי בכדי להתאים אותו לקצב הנשימה. במצב תקין של נשימה, הגוף מקבל את כמות החמצן שהוא צריך כדי להעבירו לדם ומפנה פחמן דו-חמצני. במצב של התנשפות כבדה אנחנו מכניסים לריאות נפח גדול של אוויר לא מסונן. הגוף לא מספיק לקבל חמצן ולפנות פחמן דו-חמצני בצורה בריאה ותקינה. במקרים קיצוניים יותר כמו התקף חרדה, עלייה מהירה לגובה או הפרעה נשימתית יכולה להווצר היפרוונטילציה (נשימת יתר). לכן התאמת הצעדים לקצב הנשימה עוזרת מאוד לווסת את קצב הנשימה ולספק לגוף את הזמן וכמות האוויר שהוא זקוק לו.
בנוסף הקפדתי לנשום ולנשוף רק מהאף. כשאנחנו נושמים דרך האף אנחנו מכניסים לריאות אוויר נקי יותר. זאת מכיוון שבאף יש שיערות ורקמה רירית ששייכים למערכת החיסונית. הם עוזרים לסנן חיידקים וחלקיקים שלא אמורים להגיע לריאות.
כעבור כמה דקות של תרגול הליכת מיינדפולנס חלפו על פני כמה מטיילים. התפלאתי לגלות שאני אומרת להם שלום מבלי להתנשף כמעט בכלל! המשכתי לעלות בעודי מתרכזת בלקחת צעד בעת השאיפה ואז לקחת צעד נוסף בעת הנשיפה.
העלייה הפכה קלה יותר באופן משמעותי לעומת תחילת הטיפוס! לא הרגשתי צורך לעצור כדי לנשום והתפלאתי לגלות טבע יפייפה מסביבי- ירוק ומנצנץ.
הגענו למעלה ההר. עננים כיסו את הנוף ולא ראינו דבר!
בעקרון מראש ההר היינו אמורים לראות אגם יפייפה ששוכן בין ההרים. אך במקום זאת- לא היה אפשר לראות מעל עשר מטר קדימה. במצב רגיל הייתי עלולה להתאכזב, אך הדרך למעלה הייתה כל כך מהנה בזכות הליכת המיינדפולנס שלא הרגשתי תחושת אכזבה כלל.
ישר נזכרתי בפודקאסט ששמעתי כמה ימים לפני כן על למה חשוב להנות מהדרך ולא רק לחכות לתוצאה. התרגשתי מהאנלוגיה היפה שהיקום סידר לי שבזכותה למדתי בצורה מעשית למה חשוב כל כך להנות מהדרך.
כמובן שגם לא היה מזיק לבדוק את מזג האוויר! בכל זאת, החורף היפני יכול להיות די אינטנסיבי. אבל עדיין החוויה הייתה הרבה יותר משמעותית מאשר לראות עוד אגם יפה.
הליכת מיינדפולנס אפשר ליישם בכל סוג של הליכה.
בין אתם מטיילים ביער, הולכים ברחוב, מטרקים או הולכים בפארק. כל שעליכם לעשות הוא למקד את תשומת הלב בקצב ההליכה, הנשימה, תחושות הגוף ומה שקורה סביבכם. כך למעשה אנחנו מתרגלים מיינדפולנס מבלי לשבת ולתרגל מדיטציה.
אפשר אפילו סתם לצאת להליכה ולתרגל כמה דקות, לסירוגין. אין צורך להציב מטרות וזמנים אלא פשוט להשתדל להתרכז בהליכה ולהנות מהדרך.
יתר על כן, בכל סוג של ספורט אפשר לתרגל מיינדפולנס ונשימה דרך האף שמותאמת לקצב התנועה. זכרו פשוט למקד את תשומת הלב במה שאתם עושים ואיך אתם מרגישים.
באופן הזה תוכלו גם להנות מהדרך וגם לנשום בצורה בריאה יותר!
עוד על מה זה מיינדפולנס ואיך לתרגל אפשר לקרוא כאן.